רשלנות רפואית במח' יילודים גרמה לתינוק לסבול מחוסר תזונה וכתוצאה מכך לנזק מוחי קשה

מאת: עו"ד אבי לוטן


בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל תביעה בגין רשלנות רפואית במחלקת היילודים בבי"ח העמק וקבע כי במהלך שהותו של התינוק במחלקת היילודים הוא סבל מחוסר תזונה אשר גרם לנזק מוחי קשה.

בפסק הדין (ת.א 1233/04) נקבע כי התינוק נולד בריא, אולם במהלך שהותו במחלקת היילודים סבל מחוסר תזונה והתייבשות ומצב זה גרם, ככל הנראה, להיפוגליקמיה.

לדברי המומחה בתחום רפואית יילודים מטעם התביעה אירוע ההיפוגליקמיה נגרם קרוב לוודאי כתוצאה מכך שהתובע, שנולד מלכתחילה עם "עור מעט יבש" - ממצא שיכול לדעתו להצביע על דלדול של משק הסוכר - לא קיבל כמות מספקת של האכלה ונוזלים קודם לאירוע ההיפוגליקמיה (במשך 57 שעות מרגע לידתו ועד להתרחשות האירוע).

בית המשפט קבע בפסק הדין כי לא יכולה להיות מחלוקת כי בית החולים אחראי לתזונתם של החולים הנמצאים בין כתליו, על אחת כמה וכמה של יילודים מרגע לידתם וכי בית החולים התרשל בשמירה על שלומו של התובע ולא דאג להזנתו הראויה.

בית המשפט קיבל את התביעה בגין רשלנות רפואית בקובעו כי התרשלות בית החולים נובעת מהצטברות כל אלה: אי מתן תוספת מזון במידה נדרשת; העדר הדרכה לאם התובע כיצד להניק כראוי; העדר פיקוח ווידוא ההאכלה.

כאמור, נקבע כי צוות בית החולים התרשל בכך שלא נתן לתובע תוספת מזון במידה הנדרשת ותרם בכך להיותו במצב של חסר בתזונה אשר גרם כאמור לעיל, ככל הנראה, לאירוע ההיפוגליקמיה.

עוד נקבע בפסק הדין כי אין מחלוקת כי נוהל בסיסי ומתבקש הוא כי על צוות האחיות במחלקת יולדות, מוטלת החובה להדריך את היולדת בכל הנוגע להנקת היילוד, במיוחד כאשר מדובר ביולדת ראשונה אשר חסרה את הידע המתאים והניסיון על מנת לדעת אם היילוד מקבל כמות מספקת של תזונה. הדרכה זו אמורה להיות חלק מהנוהל והשגרה של מחלקת יולדות.

אולם, בניגוד למקובל ולמצופה, במקרה זה לא היה קיים כל רישום בדבר מתן הדרכות לאם, בין פרטניות ובין קבוצתיות. בית המשפט קבע כי די בחסר זה כדי להעביר את הנטל לכתפי הנתבע להוכיח כי ניתנה לאם הדרכה, נטל בו הנתבע לא עמדה.

לפיכך, נוכח עדותה של האם כי היא לא עברה הדרכה – וכן לאור התוצאה בפועל, המדברת בעד עצמה, לפיה התובע סבל מחוסר תזונה – שוכנע בית המשפט כי האם לא עברה כל הדרכה מתאימה, וגם בכך התרשלותם של הנתבעים.

עוד נקבע בפסק הדין כי אחריות בית החולים אינה מוגבלת אך ורק למתן הדרכות ליולדת, אלא אף מחובתו לפקח על ביצוע ההוראות ולוודא כי היילוד יונק ואוכל כראוי וכי האם הפנימה ויישמה את הנלמד בהדרכות. על בית החולים לנקוט במאמצים פעילים, פוזיטיביים, כדי לוודא את הנקת היילודים, לרבות רישום מפורט ועקבי בדבר הזנתו של היילוד לאחר כל ארוחה וארוחה.

בית המשפט קבע כי אל לו לבית החולים להתנער מאחריות לתזונתו של היילוד, על ידי כך שהיילוד נמסר לאם להניקו. בכך לא יוצא בית החולים ידי חובתו. על הצוות במחלקת יולדות וילודים מוטלת החובה לפקח ולוודא שהיילודים אוכלים כראוי גם כאשר היילודים נמצאים אצל היולדות וניזונים מהנקה. על הצוות לערוך רישום מפורט ומסודר לאחר כל הנקה ולוודא אם היילוד ינק כראוי.

המסקנה מכל האמור, היא כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובע, לשמור על שלמות גופו ובריאותו. הנתבעים התרשלו בכך שנמנעו ממתן תוספת מזון בכמות הנדרשת; העדר פיקוח נאות על כמות ההזנה; העדר וידוא האכלה; והעדר הדרכה לאם. שרשרת אירועים זו, היא שגרמה למצב של תת תזונה, שהביאה, ככל הנראה, להיפוגליקמיה, שגרמה לנזק מוחי לתובע.

בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפיה יש להטיל על האם את מלוא האחריות להיות התובע במצב של חוסר תזונה, ולחילופין, יש להטיל עליה רשלנות תורמת לאירוע, עד כדי מכרעת וניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלותם לבין הנזק. לטענת הנתבעים, האם נטלה על עצמה אחריות בעת שהיא לקחה את התובע להניקו, ומאחר והיא לא התלוננה בפני הצוות כי התובע לא ינק, אזי אין להם שום אינדקיציה לדעת שיש בעיה.

בית המשפט לא קיבל טענה זו, בקובעו, כי האחריות המוטלת על הצוות הרפואי במחלקת היולדות אינה מתמצית רק בהדרכה או במסירת היילוד לאם לצורך הנקתו, כי אם נמשכת אף כאשר היילוד נמצא אצל האם.

על הצוות הרפואי לוודא כי היילוד אכן יונק בפועל ואין להסתפק בידיעה כי הוא הועבר לאם לצורך הנקה, וזאת, אף במקרים בהם האם אינה מתלוננת כי היילוד אינו יונק כראוי. לא תמיד ניתן לסמוך על האם, במיוחד אם שזו לה לידתה הראשונה, כי תשכיל לדעת מתי אוכל הילוד. לפיכך בדיוק קיימת החובה לפקח ולוודא האכלה מספקת. אין לבוא בדרישות לאם חסרת ניסיון אשר לא קיבלה כל הדרכה ו/או ייעוץ בנושא ההנקה והסתמכה, בצדק, על הטיפול שניתן לתובע על ידי הצוות בחדר היילודים.

כתוצאה מהאירוע סובל התובע משיתוק מוחין המתבטא בפיגור שכלי בינוני, בחולשה בפלג הגוף הימני, אפילפסיה פעילה, מיקרוספליה נרכשת, פזילה, אטקיסה וכן פיגור מוטורי וקוגניטיבי עם איחור ניכר ברכישת השפה.

בית המשפט קיבל את התביעה בגין הרלשנות הרפואית וקבע כי נזקיו הכוללים של התובע (כולל תשלומי הביטוח הלאומי) עומדים על סך של כ-3,000,000 ₪.