טיפול רפואי ומעקב רשלני הותיר את התובע משותק ברגליו

מאת: עו"ד אבי לוטן

בע"א 58/82 ק. נ' מוסייב התקבל ערעור על תביעת רשלנות רפואית שעניינה טיפול ומעקב רפואי רשלני אשר הותירו את התובע משותק בפלג גופו התחתון.

לטענת המערער, חש הוא כאבים ברגליו ובשל כך קיבל טיפולים רפואיים על ידי המשיב בקופת החולים של ההסתדרות הכללית. עוד בדרכו למרפאה, חש המערער כי רגליו אינן נשמעות לו עד כדי כך שלא היה מסוגל להחליף מהלכים ברכבו ועל כן הסיע את המכונית לכל אורך הדרך בהילוך ראשון עד הגיעו למרפאה. בשלב הזה לא היה מסוגל לנוע כלל והוא הובל לחדרו של הרופא כשהוא מוסע על גבי כסא גלגלים. לטענתו של המערער, מיד לאחר שראה אותו, ומבלי שבדק אותו, הורה הרופא להתקין לו גבס. במשך מספר ימים הלה התקשר לרופא המטפל, תוך שהוא מתלונן על כאבים ברגליו. עוד יצוין כי הרופא דנן לא ערך רישום סדור המתעד את ביקוריו של המערער במרפאתו וכן רישום שיחות הטלפון ביניהם. לטענתו של המערער, טיפוליו נערכו ללא כל בדיקה מקיפה, טענה שהוכחשה על ידי הרופא. כשבוע לאחר הבדיקה, הגיע המערער במצב קשה למרפאה ונשלח לניתוח דחוף בעמוד השדרה, שלא היה בו כדי להושיעו ממצב של שיתוק חלקי ברגליו (פרפרזיס).

תביעתו של המערער בעילת רשלנות רפואית נדחתה בערכאה ראשונה. הערכאה הראשונה קבעה כי המשיב לא התרשל בכל מהלך הטיפול. עוד נקבע כי הנזק שנגרם למערער היה בלתי צפוי במובן זה, שהמשיב לא יכול היה לצפות התפרצות חריפה ופתאומית של הדיסק עד לחיתוך העצב - אותה התפרצות, אשר גרמה באופן ישיר לנזק, שממנו סובל המערער. לדעתו של השופט המלומד, בהשתלשלות הדברים כפי שהתרחשה אין למצוא דופי בטיפול, שעליו המליץ המשיב במרוצת אותם ימים, ובהחלטות, אשר קיבל בהקשר לכך, שכן אלה עלו בקנה אחד עם המדיניות הרפואית, המנחה את המומחים שעה שהם מטפלים במקרים כגון דא. נתוח בעמוד השידרה הוא ניתוח קשה ומסוכן, וגם טובי הרופאים אינם ממהרים להשתמש באמצעי זה, אלא אם כן הגיעו לכלל מסקנה, שטיפול שמרני יהיה חסר תועלת, ושרק ניתוח עשוי לשפר את המצב
על קביעות אלה הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון אשר קיבל את הערעור ופסק כי היתה רשלנות רפואית בעניין זה.

בית המשפט העליון ציין כי לא נעשו על-ידי המשיב כל רישומים בנוגע לבדיקות שבדק את הערער ולמימצאיו. מחדל זה אינו דבר של מה בכך. ישנה חשיבות ממדרגה ראשונה לרישומים הרפואיים, הנעשים על-ידי רופאים המטפלים בחוליהם, בעת הטיפול או סמוך לאחריו. זוהי ממש שיגרת עבודתם של רופאים, במיוחד במרפאות ובבתי-חולים. רישומים אלה חשיבותם בכך, שהם מציגים לפני הרופא המטפל בחולה או לפני כל מי שיתבקש להושיט לו סעד רפואי עם הזמן תמונת מצב על המחלה או על מצב בריאותו של החולה בדרך כלל, בכל שלב ושלב של התפתחות המחלה והשתלשלות הדברים. על-פי הרישומים ובהסתמך עליהם יוכל לקיים מעקב שוטף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים ולקבל את ההחלטות הנאותות. רישומים אלה חשיבותם רבה גם כראיה אותנטית ובעלת משקל באשר לאירועים שקרו ולהתפתחויות שהתרחשו במועד כלשהו בעבר. מקום שצריך לעשות רישום רפואי שכזה אך הרישום לא נעשה ולמחדל זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת ושיכלו להתבהר מתוך הרישום אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים.
במקרה דנן, אחת השאלות המרכזיות והמכריעות השנויות במחלוקת היא, אם כאשר ביקר המערער אצל המשיב במרפאותו, נבדק, ואם נבדק - מה היו מימצאיו של הרופא. אילו היו מצויים לפני בית המשפט רישומים של הרופא באשר למה שראה, למה שבדק ולמה שאיבחן בשני ביקורים אלה, ניתן היה, על-פי רישומים אלה, להגיע למסקנה עובדתית ברורה והחלטית. במקרים כגון דא העדר רישום זה צריך להיות מובא בחשבון בשקילת הראיות לחובת הרופא.

בית המשפט העליון המשיך וקבע כי מידת האשם לקביעת רשלנות רפואית תיבחן על פי אותם שיקולים ומבחנים המנחים את בית המשפט בבואו להעריך את התנהגותם של בעלי מקצוע המיומנים במלאכתם. בהקשר זה נקבע כי תהליך הטיפול ממנו נגזרת חובת הזהירות המושגית של רופא כוללת שלושה שלבים: האבחון, ההחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו.

בית המשפט קבע בנוסף כי אין הרופא יוצא ידי חובתו בכך בלבד שהוא מקבל את ההחלטה, ההולמת את המימצאים הגלויים, אלא שומה עליו לפעול בשקידה ראויה ובמאמץ סביר, על-מנת שהמימצאים הללו אכן יובאו לידיעתו, שאם לא כן כל החלטה, המתבססת על מימצאים חסרים, תהא לוקה בחסר אף היא. אין בית המשפט שואל את עצמו רק מה צפה הרופא במצב נתון מסוים אלא גם מה צריך היה לצפות ומה יכול היה לצפות נוכח התפתחות הדברים.

לאור זאת, בנסיבות המקרה נפסק כי הופרה חובת הזהירות המוטלת על הרופא:
בית המשפט קבע כי אין מחלוקת, כי הכאבים שפקדו את המערער הלכו והחריפו מיום ליום, עד שהיו ל"כאבי תופת", כפי שיתאר אותם המשיב. נקבע כמימצא עובדתי על-ידי השופט המלומד בדרגה הראשונה, כי בשלב מסוים, כאשר המערער היה מרותק למיטת חוליו ועמד בקשר טלפוני עם המשיב, נפגעו הסוגרים ולא היו לו יציאות, לפחות מפי הטבעת. הוכח, כי ביום הביקור האחרון במרפאה התקשה המערער לילך ולעמוד בכוחות עצמו, עד שהיה הכרח להשתמש בכיסא גלגלים כדי להעבירו ממקום למקום. כל אלה הם סימני אזהרה מובהקים, שחייבו את המשיב לנקוט טיפול נמרץ שונה ולא שמרני, כפי שאמנם נקט בהמשך, אך באיחור.
אומר המשיב, כי בשיחות הטלפוניות לא אמר לו המערער כי אין לו יציאות. אפילו כך, אין באמירה זו תשובה לעניין, שהרי היה זה מחובתו שלו לצפות התפתחויות אפשריות ולאורן להציג לפני המערער את השאלה המתחייבת, כגון אם יש לו יציאות ואם לאו. הוא בעל המקצוע; הוא זה הצריך לדעת מה חשוב ומה טפל, מהי התפתחות הרת אסון ומהי תופעה חסרת משמעות; הוא ולא החולה. המשיב לא הציג כל שאלה כזו, ולמעשה אין אנו יודעים כלל, בין היתר בשל העדר רישומים של הרופא, מה בחן ומה דרש בשיחות אלה. ההתרשמות היא, כי ראה במערער טרדן, המתקשה לעמוד בכאבים הפוקדים חולה כזה במהלך הטיפול בו.
דומה, שהמשיב גם לא התייחס בתשומת הלב הראויה לעובדה שהמערער נזקק לכיסא גלגלים בעת הטיפול במרפאה. דומה גם, שהמשיב לא היה זהיר במידה מספקת, בכך שלא ראה צורך לחזור ולבדוק את המערער באופן אישי, כאשר זה חזר שוב ושוב לפניו, בקריאותיו הטלפוניות, על תלונותיו, כי כאביו גוברים והם ללא נשוא. על אחת כמה וכמה כשיש - בהעדר רישומים רפואיים ועל-פי כלל הראיות - להעדיף בעניין זה את גירסת המערער, כי נשלח ביום 21.4.78 לטיפול בגבס ללא בדיקה יסודית.

רשלנותו של המשיב אינה דווקא בכך שלא קיבל עד ליום 26.4.78 את ההחלטה הנדרשת והמתבקשת לשנות את דרך הטיפול ולבצע ניתוח דחוף של המרער. היא טמונה בדרך הטיפול ובטיב המעקב עד לאותו שלב וגם נובעת מהם, שכן, אילו נעשו הבדיקות הנאותות והיה מקוים המעקב הראוי, כי אז אותות האזהרה היו מהבהבים בתודעתו של המשיב בעוד מועד, והייתה מתקבלת על-ידיו ההחלטה הנאותה במועד.
על כן, נקבע כי יש לקבל את הערעור והדיון יוחזר לערכאה הראשונה כדי לאמוד את שיעור הנזק אשר נגרם עקב הרשלנות הרפואית.