אבי לוטן - עורך דין לתביעות רשלנות רפואית. המשרד הוקם ב-1986 ומאז צבר ידע רב ומוניטין בתחום הנזיקין בכלל והרשלנות הרפואית בפרט. מאז הקמתו, הגיע המשרד להישגים עצומים תוך השפעה ישירה על ראשי הנזק המוכרים בפסיקה, קביעת תקדימים משפטיים חשובים ומעל לכל, השגת פיצויים גבוהים ומיטביים עבור הלקוחות.
האם מדובר ברשלנות רפואית?
מאת: עו"ד אבי לוטן
בחור צעיר ונשוי הגיע לרופא המשפחה משום שחש בכאבים במפשעה הימנית והלה הפנה אותו לבדיקה על קולית של האשכים. בדיקה זו העלתה כי שני האשכים תקינים. למרות זאת הרופא הבחין בבקע שבמפשעה הימנית, והכריע כי המצב אינו סובל דיחוי ודרוש ניתוח. למטופל ניתן הסבר כי מדובר בניתוח קל יחסית ושכיח מאוד והוא עתיד להיות משוחרר כיום לאחר הטיפול, אך לא פורטו בפניו הסיכונים הכרוכים בו. עם זאת, חתם על טופס ההסכמה לניתוח מבלי שהיה מודע לכך כי ההסבר לוקה בחסר.
לאחר הניתוח ובעודו בבית החולים, שבוצע בהרדמה מלאה, החל התובע לסבול מכאבים עזים וכנגדם נרשמו לו משככי כאבים. עם זאת, התרופות לא הועילו במאומה ובכל זאת רופאיו הרגיעו אותו כי הכאבים הם שגרתיים והם ישככו בהדרגה. למרבה הצער, התובע שוחרר לביתו מבית החולים כאשר להמלצת הרופא מנוחה היא הפתרון, כאשר במצב זה הוא עדיין סובל מכאבים.
בהמשך השתלשלות האירועים, כמה ימים לאחר הניתוח, האשך החל להתנפח, אולם הרופא שבדק אותו בחר שלא להפנותו לבדיקות נוספות. עם את ראוי לציין שהרופא חשש שהתפתח זיהום במקום ולכן רשם לטובתו טיפול אנטיביוטי תרופתי. בעוד הכאבים פחתו, האשך דווקא הצטמק וגילה רגישות. רק חודשים לאחר מכן נקבע בבדיקה על קולית נוספת כי האשך מנוון עקב מחסור באספקת הדם אליו.
המטופל הגיש תביעה, בעילת רשלנות רפואית, כנגד הרופא המטפל, לה צירף גם את בית החולים בו נתבצע הטיפול, ובה טען כי הנזק היה עשוי להימנע אילו היה נשלח לביצוע בדיקות נוספות במועד מוקדם יותר (כאשר התלונן על נפיחות למשל). גילוי מוקדם היה עשוי לגרום לנקיטת צעדים שיחדשו את אספקת הדם היו מונעים את הנזק.
בית החולים והנציגים מטעמו טעמו כי לא הייתה התרשלות בהליך הניתוחי עצמו., שהתבצע על הצד הטוב ביותר. סיכום הניתוח מצביע על כך שלא היו שום סיבוכים בהליך שבגינם נדרשה תשומת לב מיוחדת. חוות דעת רפואית שהגישו בפני ביהמ''ש ניסתה להוכיח כי מדובר במקרה נדיר ביותר לפיו לאחר הניתוח האיזור לקה בדלקת אסקמית, ושהיא זו שהובילה לנזק. בכך העלתה את האפשרות כי גם מנתח מקצועי יותר לא יכל למנוע את הצטמקות האשך משום שמדובר בסיכון נדיר אך עם זאת אפשרי. מכאן יצאו הנתבעים לכלל מסקנה כי אין כל פגם בהתנהגות הרופא, ואף אם היה פגם שכזה אין קשר סיבתי בינו לבין הנזק (הרי הנזק נגרם כתוצאה מהדלקת כאמור).
בית משפט השלום בערכאה הראשונה לא קיבל את טענות הנתבעים. ביהמ''ש קבע כי נקודת הזמן בה חלה התרשלות רפואית אינה בעת הניתוח דווקא, אלא כי הרופא חרג מדרך ההתנהגות של רופא סביר לאחר הניתוח. רופא מקצועי, כל הוכרע, היה אמור לשים לב לסממנים שהעלה המטופל ולהפנותו לבדיקות נוספות ולו רק על מנת לשלול את הפגמים שהתגבשו אצל התובע. ביהמ''ש הוסיף שלאחר שהאירוע התרחש והנזק נגרם, על הרופא מוטלת חובה לפעול ככל שניתן כדי למנוע אותו במסגרת הזמן בו ניתן, ואולם הרופא לא נקט בדרך זו. כמו כן, הרישום שתועד ע''י הרופא התברר כלקוי. ביה''ח והרופא (ביחד ולחוד) חויבו לשלם פיצויים בסך 150 אלף ש''ח.